חזרה לעמוד בדיקות וניסויים

קלרינט בס Buffet - רגיסטר

כשלמדתי לנגן על קלרינט בקונסרבטוריון, השיעורים שלי (וכנראה גם של תלמידים אחרים של אותה מורה) לא תמיד היו בזמנים קבועים. אני זוכר שפעם אחת הגעתי לשיעור, ולפני הייתה תלמידה שלא הכרתי. היא ניגנה על כלי שלא ראיתי אף פעם, או יותר נכון, לא כל כך מקרוב. זה היה קלרינט, אבל הוא היה גדול... מאוד. הוא נשען על הרצפה והיו לו כפתורים וחלקים גדולים ממתכת. אני כבר לא זוכר איך זה קרה, מי הראשון שחשב על הרעיון, או למה בדיוק, אבל כמה שנים מאוחר יותר התחלתי לנגן על קלרינט בס.

בהתחלה שכרתי כלי מהקונסרבטוריון. אפילו אז לא היה קשה להבחין שהכלי בעייתי. לא רק שהדגם היה מסוג סביר בקושי, הוא היה מוזנח ולא היה נראה שיש כוונה כלשהי מצד הקונסרבטוריון לתקן אותו כמו שצריך. בלית ברירה ניגנתי עליו קרוב לשנתיים. אולי אני צריך להגיד תודה, כי אותו כלי גרם לי לרגע שלעולם לא אשכח.

אחרי התייעצויות וחיפושים רבים החלטנו (זאת אומרת, ההורים שלי החליטו) לקנות קלרינט בס מקצועי. חבר של חברה (או משהו כזה) בדק כלי בצרפת, ואחרי אישור שלו החלטנו להזמין אותו מהחנות בפריז. אחרי התמודדות לא קלה עם המכס, סופסוף קיבלתי אותו! פתחנו את הקופסה ולא האמנתי למה שראיתי. באותו זמן, כלי כזה לא שיערתי שיהיה לי. קלרינט בס מקצועי של בופה. הגענו הביתה ומיד ניסיתי לנגן עליו. זה היה הרגע שלא אשכח. ההבדל היה בלתי יאמן, ולא היה ברור לי איך הסתדרתי עם אותו כלי ישן ומסכן ששכרתי.

אחד הדברים הראשונים שלימדה אותי המורה, עוד כשהיה לי את הכלי הישן והחבוט, הוא על האזור הבעייתי של קלרינט הבס. הכוונה לאזור האמצעי-עליון, בערך מהצליל פה בראש החמשה ועד ללה או סי שמעליו. זה תמיד היה אזור בעייתי אבל עם הכלי החדש באמת היה הרבה יותר קל. במשך הזמן השתפרתי אבל דווקא ככל שהשתפרתי שמתי לב לאותה בעייתיות. הצלילים עצמם דווקא ניגנו די טוב, אבל הבעיה הייתה במצב מאוד מסוים. כאשר ניגנתי מרווח בלגטו מצליל נמוך אל צליל ברגיסטר השני היה מעין לחץ אוויר משונה ש"עיכב" את התגובה. הבעיה התחילה מהצליל מי (מתחת לקו העליון של החמשה) והמשיכה (אך בהדרגה השתפרה) עד לדו. חשבתי ש"ככה זה" ופשוט צריך להתאמן ולהתרגל. מוזר גם היה שרק מרווחים מסוימים בלגטו גרמו לבעיה.

הנה דוגמה אחת למצב שבו מרגישים בבירור בבעיה. המרווח לה-מי המסומן מיד מרגיש בעל התנגדות גדולה לעומת המרווח שקודם לו. ככל שמנגנים יותר חזק הבעיה מורגשת יותר (למרות הסימון מהירות הנגינה דווקא לא קריטית).

יום אחד הייתה לי הזדמנות לנגן על קלרינט בס מקצועי אחר, של חברת סלמר. מיד החלטתי לנסות את אותם מרווחים, ומה התגלה... לסלמר אין את אותה בעיה! בהתחלה לא האמנתי, בדקתי שוב לוודא, וכן - אין בעיה. התחלתי לבדוק מה ההבדלים בין הכלים. טוב, היו כל כך הרבה שלא היה אפשר לדעת, אבל הצוואר בזווית שונה, אז אולי זה הגורם...

למזלי הצלחתי ליצור קשר עם נגן קלרינט בס צרפתי שהוא גם יועץ של בופה לקלרינטים נמוכים. אחרי התכתבות טכנית לא קצרה, גיליתי את מקור הבעיה! זה מתחיל בדיוק בצליל מי, שהוא הצליל הראשון שמשתמש בחור הרגיסטר העליון. לקלרינט בס מקצועי בדרך כלל יש מנגנון מיוחד. זה מנגנון אוטומטי שפותח אחד משני חורי רגיסטר, תלוי איזה צליל מנגנים. עד רה דיאז נפתח התחתון, וממי ומעלה העליון. הבעיה בחור עצמו, הוא לא מספיק גדול. אממ.... למה בופה ייצרו ככה את הכלי? כל גודל רגיסטר הוא בעצם בחירה בפלטה מסוימת של פשרות. הסיבה שהבעיה נגרמת במרווחים בלגטו היא שבאמצע נשיפת האוויר פתאום נפתח החור בבת אחת. מאותה סיבה הבעיה מחמירה כאשר מנגנים חזק יותר.

החור המקורי הוא בגודל 3 מ"מ. עכשיו השאלה היא, כמה להגדיל את החור, והאם לקחת את הסיכון. הצלחתי לגלות שנגן אחד, סולן קלרינט בס מקצועי מהולנד, משתמש בחור רגיסטר בגודל 4.5 מ"מ (באותו דגם של כלי כמובן). את החור המקורי אי אפשר להרחיב לכזה גודל וצריך להחליף את החלק. בנוסף הבנתי שהגדלת החור אמורה לעזור לבעיה, אבל לא הצלחתי לגלות בדיוק בפירוט מה ההשלכות לכך. אין ברירה, אצטרך לנסות בעצמי.

דבר ראשון היה צריך לפרק את הצינור המקורי מהצוואר. את החור בצוואר עצמו היה צריך להרחיב בכמה מילימטרים כדי שהצינור הגדול יותר להתחבר במקום. כאן בתמונה ניתן לראות את צינור הרגיסטר המקורי (למטה) בהשוואה לצינור הגדול החדש, אך לפני שאחד הצינורות המתברגים מחובר אליו.

לאחר עבודת ההתקנה נשאר חלק לא פחות חשוב - בדיקה של כל גדלי החורים. צריך היה לבדוק לא רק את הבעיה הספציפית, אלא כל דבר אחר כדי לגלות יתרונות וחסרונות להם חור רגיסטר אחר יכול לגרום. התחלתי בחור הקטן ביותר שהוא 2.5 מ"מ. נראה היה שהוא כמעט זהה לחור המקורי (3 מ"מ) אך

הבעיה במרווחי הלגטו מחמירה אפילו יותר, עד שכמעט בלתי אפשרי לנגן אותם, אלא בעיכוב. הצלילים עצמם, אפילו ללא מרווח לגטו, גם היו קצת סתומים. נראה היה שאין טעם אפילו להמשיך לנסות את גודל זה. את הגודל השני, 3 מ"מ, ניסיתי רק לצורך השוואה. זה גודל זהה לחור המקורי ובאמת הנגינה הרגישה זהה.

הגיע הזמן לנסות גודל אחר. 3.5 מ"מ כבר היה עולם אחר! המרווחים פתאום הרגישו כמו שצריך. אחד הדברים שחשוב היה לבדוק הוא האינטונציה, במיוחד בצלילים לה, סי ודו מעל החמשה. לא הייתה שום בעיה! השינוי באינטונציה היה מינימלי וחסר משמעות. באותו חור רגיסטר משתמשים גם באלטיסימו, ולכן בדקתי גם את הרגיסטר הזה. האלטיסימו הרגיש כמעט זהה לחור המקורי, אך היה הבדל קטנטן, והייתה תחושה שצריך להיות טיפה יותר מדויק בנשיפה. בשום אופן לא בעיה רצינית!

לאחר מכן בדקתי את הגודל הבא, 4 מ"מ. הגודל הזה פתר את הבעיה לחלוטין, אפילו מעט יותר מאשר הגודל הקודם. לעומת זאת רגיסטר האלטיסימו נהפך ליותר בעייתי וקשה היה לנגן אותו. החור הגדול ביותר, 4.5 מ"מ, העצים את אותן תכונות. האלטיסימו הרגיש שצריכים להיות מאוד מדויקים בכיוון האוויר אחרת הצליל לא יצא, ובפרט התו רה (וגם קצת מי במול) היה קשה במיוחד, ובלתי אפשרי לנגינה בפיאניסימו (אפשרות להתגבר על הבעיה היא לנגן אותו ללא כפתור הרגיסטר, בעזרת האמבז'ור בלבד). לצורך השוואה בדקתי מיד את החור הקטן ביותר, ואיתו האלטיסימו ניגן מעולה, ממש ללא בעיה כאילו שזה הרגיסטר הטבעי ביותר, וכאן התגלתה הפשרה העיקרית.

לאחר ניסיונות ארוכים עם כל הגדלים האופציונליים, ובדיקה של כל בעיה אפשרית, החלטתי להשתמש בגודל הביניים 3.5 מ"מ. החלטתי שהפשרות בגודל זה הם ההגיוניות ביותר בסופו של דבר. בעיית המרווחים בלגטו כמעט לא קיימת. יש לה שרידים רק  כאשר מנגנים חזק במיוחד, וגם אז רק מעט. לעומת זאת, רגיסטר האלטיסימו עדיין יוצא בקלות. לדעתי כל אחת מהפשרות בגדלים האחרים היא פשוט מוגזמת. כאן ניתן לראות את הצינור שבחרתי בסוף, מצד שמאל כשהוא מונח ליד הצוואר, ומימין כשהוא מוברג.

כמה פרטים נוספים שכדאי להזכיר. לאחר זמן מה נגן קלרינט אחר שמע על הניסוי שלי, ומכיוון שהוא מנגן באותו הדגם הוא בא לבדוק. לאחר שניסה את כל הגדלים של החורים, גם הוא בחר בגודל 3.5 מ"מ בתור האופציה הטובה ביותר. בשביל גודל זה לא צריך להתקין חלק חדש, אלא אפשר להגדיל את הצינור המקורי.

בנוסף, ניסיתי לברר את הנושא עם נגני קלרינט בס נוספים שמנגנים באותו הדגם. חלק מהם (קטן אמנם) טען שאין בעיה, או לפחות שהיא לא מספיק גדולה כדי להפריע. במקרה הייתה לי הקלטה של אחד מאותם נגנים, נגן מקצועי ומכובד. כששמעתי את ההקלטה, שמתי לב שהבעיה כן קיימת! אולי לנגנים מסוימים זה פשוט לא מפריע, אבל יש לפחות מספר נגנים שכן העדיפו את השינוי.

חשוב להבהיר שהתיקון במידות הספציפיות המתוארות במאמר תקפות רק לגבי הדגם 1193 והדגם 1183 של Buffet, לפחות משנת 2000 אך אולי (וכנראה שכן) גם לפני (לא ידוע מתי בדיוק בופה שינו את הדגם למצב הנוכחי).

לסיום, הנה רשימת כל הכלים (קלרינט בס) שבדקתי והשוואתי: כלי אחד של בופה מדגם 1193 משנת 2000, שבעה כלים של בופה מדגם 1193 משנת 2004, שני כלים של בופה מדגם 1193 משנת 2005, כלי אחד של בופה מדגם 1183 משנת 2005, כלי אחד של בופה מדגם 1193 משנת 2007, כלי אחד של סלמר מדגם 37 משנת 1995, כלי אחד של סלמר מדגם 35 משנת 1999, כלי אחד של סלמר מדגם 37 משנת 2004, שני כלים של סלמר מדגם 67 משנת 2005, כלי אחד של סלמר מדגם 65 משנת 2005, כלי אחד של סלמר מדגם 67 משנת 2006, כלי אחד של אמאטי מדגם 691 משנת 2004. בשנת 2005 בדקתי את רוב הדגמים המקצועיים של ימאהה ולבלאנק. בנוסף בדקתי כלים ישנים של כמה חברות כגון בופה, סלמר, לבלאנק, אורסי, ועוד.