כמובן שאי אפשר לשכוח את החברות הגדולות. לחלקן היו דווקא כמה חידושים, וחלקן אפילו עבר תהפוכות לא קטנות בזמן האחרון.

אתחיל דווקא ב-Yamaha. אין כמעט כלים חדשים, אבל הייתה זו הפעם הראשונה שניסיתי את כל הדגמים שלהם, וזאת כמות עצומה. אני יודע שהכלים שלהם לא מתאימים לכולם, אבל הסקסופונים שלהם באמת מצוינים. הקלרינטים ממש מעולים, ויש כל כך הרבה דגמים.

הסקסופונים של Yanagisawa היו טובים כמו תמיד. הם פשוט מושלמים מכל בחינה, למי שאוהב את הצליל כמובן. הבריטון שלהם היה טוב במיוחד, אבל לזה אחזור בהמשך.

למי שמכיר את החברה הצרפתית Leblanc, אז כבר אין כל כך מה להכיר. הם כבר לא מייצרים כלים בצרפת, ועכשיו נקנו על ידי החברה האמריקאית Conn-Selmer (להבדיל מהחברה הצרפתית Selmer Paris). הם מייצרים דגמים חדשים של קלרינטים בתכנון בונה הקלרינטים הקנדי מורי באקון. יש להם מבחר של כלי סטודנטים שנקראים Bliss (על שם נגן קלרינט צעיר מאנגליה) וכלים מקצועיים שנקראים Backun. מימין דגם הבליס, עם כפתורים מצופים ניקל שחור. במרכז דגם הלגאסי, היקר ביותר שלבלנק מציעה. הוא ללא ספק קלרינט טוב, למרות שאני דווקא העדפתי דגמים אחרים.

לבופה יש גם כן לא מעט חידושים. הם הציגו את הדגם החדש E11 France. עד עכשיו אותו דגם היה מיוצר בגרמניה (על ידי Schreiber). הדגם החדש הוא כלי בכלל לא רע, למרות שלדעתי ישנה בעיה קטנה במיקום כפתור הצליל לה. בנוסף, בופה מייצרת את הכלים הנקראים Greenline. זהו חומר שעשוי מעץ גרוס ותוספים אחרים, כשהמטרה היא בין השאר שמירה על הסביבה. כבר ניסיתי בעבר כלים כאלה, והם טובים בדיוק כמו הדגמים מעץ של בופה. לאחרונה בופה התחילה לייצר גם קלרינט בס מאותו החומר, ואותו ניתן לראות משמאל בתמונה שלמעלה. כלי מצוין ולא פחות טוב מהדגם הזהה מעץ. יש הבדל קטן אך לא משמעותי במשקל.

ל-Selmer היו דוכנים מרשימים של קלרינטים וסקסופונים. הדגם החדש שהחברה הציגה הוא הבריטון מסדרה III. בהשוואה, הייתי אומר שהדגם הקודם (סדרה II) כוחני יותר, והדגם החדש מעודן יותר. אני העדפתי את הדגם החדש, בעיקר בגלל תחושה נוחה וחלקה באוקטבה השנייה, אך ללא ספק יהיו נגנים שיעדיפו את הדגם מסדרה II (ובאמת היו כאלה).

כל כך אהבתי את הבריטונים האלה, שהחלטתי לעשות סיבוב בריטונים. לא מעט נגנים אהבו את הבריטון של Mauriat, אך הבריטונים שהרשימו אותי יותר מכולם היו סלמר, ימאהה וינאגיסווה. לכל אחד אופי מיוחד ושונה מאוד משל האחרים. אותי הרשים במיוחד הכלי של ינאגיסווה, ואם הייתי צריך לבחור סקסופון אחד שהיה מועדף עלי בכל היריד, נראה לי שהייתי בוחר בו. אבל ההחלטה לא קלה. לאחר כמה דקות עם הינאגיסווה פתאום התגעגעתי לסלמר, ומה עם ימאהה......

מבין שלל הכלים יוצאי הדופן, היו גם אבובים שקופים של Marigaux, אותם ניתן לראות בצד ימין בתמונה שלמטה. באותה תמונה ניתן לראות גם אביזרים של החברה היוונית פרסחוס, שמתמחה באביזרים מעץ. משמאל חבית לקלרינט, ובמרכז צווארים מעץ לסקסופונים וליגטורות מעץ לקלרינטים וסקסופונים.

הסקסופונים שלהם אולי היקרים ביותר מכל הכלים ביריד (כמובן בהשוואה לאותם כלים כמו אלט, טנור וסופרן, לא לכלים כמו הקונטרבסים של אפלשיים). הכלים של אינדרבינן ייחודיים מאוד. הכפתורים שלהם הם של ימאהה, אך הגוף נעשה בעבודת יד ולכן הדפנות מעט גבשושיות. זה לא מפריע לסקסופונים לנגן מעולה! אין כל קשר בין הצליל לכפתורים ולכן הכלים לא דומים במיוחד לימאהה. הם בעלי צליל יפה ומודרני, ולא מפתיע שנגנים רבים חשבו שכלים אלה הם הטובים ביותר ביריד.

הציפוי גם כן מיוחד. בניגוד למשל לכלים הטייוואניים, שמשתמשים בשלל ציפויים, בכלים האלה בעצם אין ציפוי כלל. גוף הכלי פשוט לא נוקה לאחר הבנייה. ההשחרה נובעת מחימום המתכת בזמן הבנייה, ונוצרת מעין שכבת מגן. יש משהו יפה בכיעור..... ואם אתם מעוניינים לקנות כזה כלי (ואני לא יכול להאשים אתכם אם תרצו), אין בעיה, רק שימו לב שיש רשימת המתנה לא קצרה....

בנוסף היו בתערוכה גם המון אביזרים כמו פיות, ליגטורות, עלים, וכו'. פשוט בלתי אפשרי לפרט על כולם מפני שהיריד באמת ענקי. הוא כל כך עמוס, אבל אחרי ארבעה ימים דחוסים פתאום הכול נגמר. טוב, פעם הבאה... אולי.....